אוֹת כ
–
כְּלִי
–
הָעוֹלָם הוּא כְּלִי שֶלִּי
–
הַבּוֹרֵא פּוֹנֶה אֶל הָאָדָם בְּצוּרוֹת שֶל הַשְפָּעָה, וְהָאָדָם עוֹנֶה לוֹ בְּצוּרוֹת דּוֹמוֹת
שֶבּוֹנֶה מֵעַצְמוֹ. וְהַקֶּשֶר הַזֶּה, מִידוֹת הַקֶּשֶר, מַעַרְכוֹת הַקֶּשֶר
שֶנּוֹצָרוֹת בֵּינֵיהֶם, זֶה נִקְרָא "עוֹלָם".
–
יָרְדָה מִלְּפָנָיו אוֹת כ' מֵעַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְאָמְרָה לְפָנָיו: "רִיבּוֹן הָעוֹלָם, טוֹב לְפָנֶיךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, כִּי כְּבוֹדְךָ אֲנִי". אֲבָל כְּשֶיָּרְדָה אוֹת כ' מֵעַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, נִזְדַּעְזְעוּ מָאתַיִים אֶלֶף עוֹלָמוֹת וְנִזְדַּעֲזַע הַכִּסֵּא, וְכל הָעוֹלָמוֹת נִזְדַּעְזְעוּ לִנְפּוֹל. אָמַר לָהּ הקב"ה: "כָּ"ף כָּ"ף, מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן, לא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, שוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, כִּי בָּךְ כְּלָיָה. שוּבִי לְכִסְאֶךְ וַהֲיִי שָם". יָצְאָה מִלְּפָנָיו וְחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ. (ספר הזוהר)
–
–