תגית: לב

תָשוּב ה' לִהְיוֹת ו' ספר 'זוהר לעם', פרשת חיי שרה, מאמר: "ואברהם זקן בא בימים", אות קכ"ב בְּמָקוֹם שֶבַּעֲלֵי תְשוּבָה* עוֹמְדִים בּוֹ, בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, אֵין לְצַדִיקִים גְמוּרִים רְשוּת לַעֲמוֹד בּוֹ. – מִשוּם שֶבַּעֲלֵי תְשוּבָה הֵם קְרוֹבִים אֶל הַמֶלֶך יוֹתֵר מִכּוּלָם. … להמשיך לקרוא ←

כְּחוֹתָם עַל לִבְּךָ * בעל הסולם, ספר 'תלמוד עשר הספירות' חלק ד', פרק ב', אות ב', "אור פנימי", סעיף: "אור המסתלק מניח רשימה במקומו" הָרְשִימָה דוֹמָה לְחוֹתָם, כִּי כְּמוֹ הַחוֹתָם, אַחַר שֶמִסְתַלֵק מִמָקוֹם שֶהָיָה דָבוּק בּוֹ פַּעַם, נִמְצָא מַנִיחַ שָמָה כּל … להמשיך לקרוא ←

אָמַר רַבִּי שִמְעוֹן: ספר 'זוהר לעם',  פרשת אחרי מות, מאמר:  "כל הנחלים הולכים אל הים", אות ל' "תָמֵהַ אֲנִי עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶאֵין לָהֶם עֵינַיִים לִרְאוֹת, וְלֵב לְהַשְגִיחַ, – וְאֵינָם יוֹדְעִים, וְאֵינָם שָׂמִים לִבָּם לְהִסְתַכֵּל בִּרְצוֹן אֲדוֹנָם, – – אֵיך … להמשיך לקרוא ←

הַצְלָחָה גְדוֹלָה כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ"ו, עמ' 761 עִנְיָן הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל הַמִתְגַלֶה בְּלֵב הָאָדָם בִּשְעַת תְפִילָתוֹ, – הִיא הַיוֹתֵר נֶאֱמָנָה וְיוֹתֵר מוּצְלַחַת וּמַגִיעָה לְמַטְרָתָה מִכּל הָעִנְיָינִים שֶבַּמְצִיאוּת. –

לֵב לָתֵת מתוך כתבי רב"ש כרך א', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "סדר ישיבת התועדות", 267 מִי שֶרוֹצֶה לְבַקֵש מִמִישֶהוּ, שֶיַעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה, הוּא צָרִיך לָדַעַת: – א. אִם יֵש בְּיָדוֹ לָתֵת לוֹ, מַה שֶהוּא מְבַקֵש מִמֶנוּ. כִּי אִם אֵין בְּיָדוֹ, … להמשיך לקרוא ←

חֲצִי פַּרְנָסָה כתבי רב"ש כרך א', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "ענין אמת ואמונה", עמ' 70 אִם אֶחָד עוֹזֵר לַשֵנִי עַל חֲצִי פַּרְנָסָה, – הַיְינוּ, עַל יָדוֹ הוּא הִשִׂיג פַּרְנָסָה, שֶזֶה מַסְפִּיק לוֹ רַק לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ רַק עַל חֵצִי, – … להמשיך לקרוא ←

הַכָּרַת טוֹבָה כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ' מַתָנָה נוֹתְנִים רַק לְמִי שֶיוֹדְעִים וּמַכִּירִים שֶהוּא אוֹהָבוֹ, – נִמְצָא שֶכַּוָונַת הַמַתָנָה הִיא כְּמוֹ הַכָּרַת טוֹבָה עַל הָאַהֲבָה שֶחֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ. – – אֲבָל אִם נוֹתְנִים מַתָנָה לְ"אִיש זָר", הַיְינוּ, … להמשיך לקרוא ←

אֲנִי וַחֲבֵרַי כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ח' כְּשֶמַתְחִילִים לִזְרוֹחַ בִּי נִיצוֹצֵי אַהֲבָה, הַלֵב מַתְחִיל לְהִתְגַעְגֵעַ וּלְהִתְאַחֵד בַּחֲבֵרַי, – וְנִדְמֶה לִי שֶעֵינַי רוֹאוֹת אֶת חֲבֵרַי וּכְמוֹ כֵן אוֹזְנַי שוֹמְעוֹת אֶת קוֹלָם פִּי מְדַבֵּר אִתָם, – – הַיָדַיִים מְחַבְּקוֹת … להמשיך לקרוא ←